משדה הקרב לחזית העורף: בחינת ההשלכות הכלכליות של המלחמה

יהיה בסדר? כלכלת ישראל בתוך עימות

חיוני להתחיל את הדיון שלנו בהבנה שישראל נהנית מכלכלה איתנה. אנחנו לא באותה נקודת מוצא כמו שהיינו בפתחה של מלחמת יום כיפור, לפני 50 שנה. כאשר אנו משווים את רמת החיים בישראל לזו של מדינות אחרות ברחבי הגלובוס, ישראל מרחפת סביב המיקום השלושים. עובדה זו ממקמת אותה מעט מעל איטליה או ספרד, אך מעט מתחת לבריטניה - מעמד ראוי לשבח. 

החוסן הכלכלי הזה בא לידי ביטוי בתקציב המדינה. כאשר אזרחי ישראל עוסקים בעבודה פורה ומייצרים דברים, הם גם תורמים לכלכלת המדינה באמצעות מיסים. מיסים אלה, יחד עם הכנסות אחרות של המדינה, ממלאים את אוצר המדינה.

כפי שקבע בנימין נתניהו, "נרחיב את הוצאות הממשלה. הנחיתי את סמוטריץ' להכניס את היד לכיס".

אבל איזה כיס? זה לא הכיס של הממשלה, זה הכיס של הציבור. יש מחיר, זה לא הוקוס פוקוס, נכניס את היד עמוק לכיס והכל יהיה בסדר. איך מממנים את הפעילות הזו? 

אבל קודם בואו נתעמק באילו עלויות צפויות לנו עקב המלחמה הזאת.

ממשכורות למילואימניקים לתיקון תשתיות: פירוק הוצאות מלחמה

עלויות צבאיות

הצבא בזמן מלחמה מתמודד עם שלוש קטגוריות עיקריות של עלויות, שלכל אחת יש השפעה מהותית משלה על הכלכלה:

• משכורות יומיות לחיילי מילואים: כאשר צה"ל מגייס חיילי מילואים, שכרם הופך לאחריות צה"ל, ולא של מעסיקיהם האזרחיים. במהלך המלחמה הנוכחית, גייס צה"ל את כוח המילואים הגדול ביותר שלו אי פעם, עם יותר מ-300,000 איש. כאשר השכר החודשי הממוצע בישראל עומד על כ-12,000 שקלים, הדבר מביא להוצאה ניכרת של בערך 4 מיליארד שקלים בחודש (רק עבור משכורות מילואים).
• הוצאות דלק: הצרכים הלוגיסטיים של מלחמה הם עצומים ומורכבים, הדורשים אספקה ​​מסיבית של דלק למטוסים, טנקים וכלי רכב מלחמה אחרים. העלות של משאב זה היא ניכרת, במיוחד במלחמה ממושכת.
• עלויות ציוד וחימוש: זה אולי ההפכפך ביותר מכל העלויות, המשתנה עם עוצמת התקיפות ומשך הזמן הכולל של המלחמה. וזה כולל הכל, החל מפצצות ועד מיירטים ושאר סוגי תחמושת.

עלויות נוספות

מעבר להוצאות הצבאיות המיידיות, ישנן מספר עלויות נוספות:

• פיצויים: ישנן שתי קטגוריות, ישירות ועקיפות. פיצויים ישירים מיועדים לבתים, עסקים ותשתיות ציבוריות שנפגעו ישירות מירי הרקטות. פיצויים עקיפים, לעומת זאת, מכסים אובדן הכנסה לעסקים, משכורות המשולמות לעובדים שאינם מסוגלים לעבוד, ונזקים למטעים או יבולים של חקלאים עקב העובדה שאין מספיק ידיים לקטוף בזמן.
• הוצאות מפונים: המלחמה הצריכה פינוי של יותר מ-120 אלף איש ברחבי ישראל, הן בדרום והן בצפון. הדבר כרוך בעלות משמעותית, המוערכת בכעוד שישה מיליארד שקל לחודש לפחות.
• השפעה על שוק העבודה: כ-20 אחוזים מכוח העבודה כיום אינם עובדים, בין אם הם משרתים במילואים, פונו מבתיהם או שהם בני/בנות זוג של חיילי מילואים עם ילדים קטנים ולכן אינם יכולים לעבוד. צמצום זה בפעילות הכלכלית גורם לכך שהמדינה תקבל פחות הכנסות ממיסים, ופוגעת ביכולתה של הממשלה לממן את המלחמה.

וזה לא הכל

העלות הכוללת כרגע מסתכמת ב-50 מיליארד ש"ח לחודש בשביל לממן את המלחמה עצמה. מה שאומר שעד סוף שנת 2023 העלות תעמוד על 150 מיליארד, פחות או יותר, שזה בערך שליש מתקציב המדינה לשנת 2023. זה סכום לא מבוטל.

אבל יש עוד חלק חשוב שאסור לפספס, הסכום הזה עלול להשתנות. לרעה. צריך לזכור שיש פה המון משתנים שיכולים פתאום להקפיץ את העלויות בצורה משמעותית, כאשר המשתנה הכי משמעותי: האם תתלקח מלחמה אזורית? שאלה שמוקדם מדי לקבל עליה תשובה. אבל יש עוד שאלה שצריכה להישאל, איך בדיוק מממנים מלחמה?

מימון ממשלתי למלחמה: מי משלם בפועל ואיך?

בזמנים של קונפליקט, אסטרטגיות למימון אפקטיבי הופכות לחשובות ביותר. אחת השיטות הנהוגות בעולם היא הנפקת איגרות חוב (אג"ח).

אגרות חוב

כדי ללוות כסף, הממשלה מנפיקה איגרות חוב בבורסה. זה אומר שהממשלה אומרת למשקיעים, כלומר לגופי הפנסיה ולכל מי שמשקיע בבורסה: קנה ממני אג"ח ואני מבטיח להחזיר לך את כספך בתום תקופה מסוימת, נניח, שנה או חמש או עשר, ולהוסיף על כך ריבית נאה. זו העסקה הרגילה בשגרה. אבל עכשיו אנחנו כבר לא בשגרה, והממשלה צריכה ללוות הרבה יותר כסף מבדרך כלל.

אם לשים את הדברים בפרופורציה, בחודשים רגילים הממשלה לווה בין שישה לשבעה מיליארד שקל, כדי לממן את פעילותה. עכשיו, היא הכפילה את הכסף, ואנחנו רק התחלנו. ואולי, בשלב מסוים, הממשלה תבין שהיא כבר לא מנפיקה רק אג"ח רגילות, אלא גם מנפיקה אג"ח מלחמה. מה ההבדל ביניהם?

אגרת חוב מלחמה - טריק שיווקי טוב, רעיון רע

קמפיין לגיוס אגרות חוב מלחמה בארה"ב.

אגרות חוב מלחמה הן בעצם אג"ח זולות יותר עטופות בהרבה פטריוטיות. אם בזמנים רגילים ריבית האג"ח היא 5%, אז בזמן מלחמה האג"ח עשויות להיות נמוכות, נגיד משהו כמו 3%.

תחשבו על זה, הרבה אנשים יצאו מבתיהם ותרמו למאמץ המלחמתי על ידי תרומות כספיות, התנדבות ושירות מילואים. אם אתה הממשלה, למה שלא תרכב על הגל הלאומני הזה ותבקש מהמשקיעים ריבית נמוכה, למען הפטריוטיות?

אחרי הכל, בתחילת מלחמת העולם השנייה, ממשלת ארה"ב הייתה בחוב של 50 מיליארד דולר, זה היה הסוף של השפל הגדול ושיעורי האבטלה היו בשמיים. אבל לאחר הנפקת איגרות חוב ממשלתיות מיוחדות - הם הצליחו לגרוף 185 מיליארד דולר ממשקיעים.

ובכן, זה נשמע נהדר על הנייר, אבל אתם צריכים לחשוב אחרת. הנפקת איגרות החוב המיוחדות הללו מאותתת למשקיעים (מקומיים וזרים) שהמצב הכלכלי אינו מזהיר כפי שהוא נראה, מה שעלול להקשות מאוד על משיכת השקעות עתידיות. והרי כפי שנאמר בתחילת הכתבה, המצב הכלכלי לא כל כך גרוע ולכן אין צורך בהם.

מלוחמה לרווחה: כיצד משפיעה מלחמה על משק הבית הישראלי הממוצע

כתבה זו מספקת סקירה של הפיצויים הרחבים שהממשלה תספק לקורבנות שנפגעו מהמלחמה. מנקודת מבט כלכלית - כמו גם מנקודת מבט אנושית - נראה שזו גישה מוסרית וחכמה כלכלית. ההשפעה הכלכלית של המלחמה חורגת הרבה מעבר למכה המיידית, ומשפיעה לא רק על אנשים פרטיים אלא על עסקים בקנה מידה גדול.

שימור הארגונים הללו באמצעות פיצוי הולם הוא חיוני לחזרה מהירה לפעילות כלכלית נורמלית. אם רוב העסקים הללו ייכנעו לתוצאות הכלכליות של המלחמה, ההשלכות על הכלכלה במדינה עשויות להיות קשות. נקודה שרובם יסכימו איתה, ועד כאן הכל פשוט וקל.

עם זאת, אסור לנו להתעלם מההשפעות השליליות הפוטנציאליות שמתחבאות במדיניות כזו. שפיכת כמויות גדולות של כסף לכלכלה מעידה על חוב לאומי שהולך ומתעצם. זה עלול לעורר חשש בקרב אזרחים לגבי מיסוי גבוה עתידי. מיסוי גבוה יותר בדרך כלל יישא בתוצאות של צמצום הוצאות למשקי בית ופיתוח עסקי מופחת.

חשוב להבהיר: הטענה אינה נגד הגשת פיצויים לקורבנות אלא מדגישה את החשיבות הקריטית של הבנה מלאה ששפיכת כסף כה כבדה כזו עלולה לגרום לשינויים כלכליים מרחיקי לכת, לרוב בניגוד לציפיות הראשוניות. האנשים שמכתיבים את המדיניות הכלכלית צריכים לקחת את כל זה בחשבון.

'בריחת מוחות' פוטנציאלית בישראל: סיבה לדאגה אמיתית?

הסיכון "לבריחת מוחות" בישראל עקב המלחמה המתמשכת עם חמאס הוא חשש אמיתי. 'בריחת מוחות' מתייחסת להגירה של אנשים מיומנים ומשכילים ממדינה, לעתים קרובות בשל גורמים כמו חוסר יציבות פוליטית, קושי כלכלי או מלחמה. תופעה זו נצפתה במדינות שונות שחוו תקופות ממושכות של עימות, שהובילו לדלדול ההון האנושי ולירידה לאחר מכן בצמיחה כלכלית ובחדשנות.

במקרה של ישראל, במדינה שלנו יש מגזר היי-טק וחדשנות משגשג, המכונה לעתים קרובות "סיליקון ואדי", שעלול להיות מושפע מתופעת "בריחת מוחות". הסכסוך המתמשך עלול להוביל למצב שבו אנשי מקצוע מיומנים, יזמים וחוקרים יחליטו לעזוב את הארץ בחיפוש אחר סביבות יציבות יותר. זה עלול לגרום לאובדן משמעותי של כישרון ומומחיות, מה שיכול בתורו להשפיע על יכולתה של המדינה לשמור על היתרון התחרותי שלה בנוף הטכנולוגיה והחדשנות העולמית.

עם זאת, חשוב לציין שהפוטנציאל "לבריחת מוחות" בישראל די נעלם לנוכח עובדה חשובה. לישראל יש תרבות חזקה של חוסן וכושר הסתגלות, לעתים קרובות שמחוזקת בשירות צבאי חובה, והיסטוריה תרבותית של הישרדות מול אויבים גדולים. זה מגדיל את הסיכוי לאזרחיה להישאר ולתרום לכלכלת המדינה ולמערכת האקולוגית של החדשנות, אפילו בתקופות של חוסר יציבות.

האם נוכל ללמוד משהו מאוקראינה?

פליטים אוקראינים בקרקוב. צילום: Silar, CC BY-SA 4.0, via Wikimedia Commons

על פי דיווחים ומחקרים שונים, ההערכה היא שמתוך אוכלוסייה באוקראינה שמנתה בשנת 2021 41.4 מיליון בני אדם, 7.8 מיליון אנשים נמלטו. מתוכם, עשרות אלפי אנשי מקצוע, כולל מדענים, מהנדסים, רופאים ויזמים, עזבו את אוקראינה לאחר המלחמה עם רוסיה שהתחילה ב-2022. יציאה המונית זו נבעה משילוב של גורמים, כולל חוסר יציבות פוליטית, מצוקה כלכלית והרס של תשתיות.

'כולל חוסר יציבות פוליטית' הוא גורם מרכזי. גורם שסופר רלוונטי לישראל, במיוחד לימים שלפני המלחמה. אני לא צריך לספר לכם את הקיטוב הפוליטי שהיה כאן. ואם זה ימשיך כך, נוכל למצוא את עצמנו באותו מצב עם אוקראינה, עם או בלי מלחמה. אבל זה נושא ליום אחר.

לסיכום

נכנסנו למלחמה כשהאבטלה שלנו הייתה נמוכה, כשהכלכלה צמחה, ובעיקר כשהחוב הלאומי שלנו היה נמוך. אולי ליתר דיוק, היחס בין חובות הממשלה לתוצר במשק, כלומר כל מה שהמדינה מייצרת, היה נמוך אם משווים אותו למדינות אחרות. ‫

לפני המלחמה עמד היחס בין חובות הממשלה לתוצר על קצת פחות מ-61 אחוזים. לשם השוואה בארה"ב, היחס הוא כפול מזה, 123 אחוזים. המשמעות היא שממשלת ארה"ב חייבת יותר ממה שכלכלת ארה"ב מייצרת בשנה אחת. יחס החוב-תוצר הנמוך יחסית שלנו כאן בישראל מביא לכך שהממשלה תוכל ללוות לא מעט כסף בריבית סבירה יחסית, כי המשקיעים יאמינו שהיא מסוגלת להחזיר את כל ההלוואות הללו.

אבל, הממשלה צריכה להראות למשקיעים שהיא מוכנה להראות רצינות לפני שהיא הולכת ללוות מהם כל כך הרבה כסף. למשל, להיות מוכנים לעשות שינוי בסדרי העדיפויות במסגרת התקציב, כלומר לקצץ תקציבים פחות נחוצים כרגע (אולי כמו חצי ממשרדי הממשלה) ולהעביר את הכסף למאמץ המלחמתי, ומשם להלוות כסף רק לאן שבאמת צריך.